יוסף (יוסלה) דרור נולד בפולין ב־21 בינואר 1925, ובגיל רך עברה משפחתו למקסיקו. בשנת 1930 עלה לארץ, והמשפחה התגוררה בתל אביב.
בימי המאבק לעצמאות ישראל היה דרור לוחם מחתרת, איש קומנדו ימי וצוללן. הוא סייע בהטבעת כמה אניות בריטיות, ובהן אוניית התובלה הבריטית „אושן ויגור”, ששימשה להעברת מעפילים מארץ ישראל למחנות הגירוש הבריטיים בקפריסין. במלחמת העצמאות פיקד על היחידה שהטביעה בנמל בארי שבאיטליה את האנייה „לינו”, שהובילה נשק ותחמושת לסוריה.
כעבור כמה שנים נקרא לשוב ולשרת בחיל הים הישראלי הצעיר. בראשית שנות החמישים, בעת ביקור לימודי בצרפת שבו למד לוחמה נגד צוללות, החל להתעניין בצוללות עצמן. במהלך לימודיו הגיע למסקנה: במקום להילחם בצוללות, כדאי להצטרף אליהן. הוא האמין שהצוללת היא כלי השיט של העתיד.

לא היה קל לשכנע את מפקדי חיל הים הצעיר ודל התקציב בחיוניותן של צוללות. דרור טען שהן עשויות להיות הנשק המתאים ל„דוד” — ישראל הקטנה ודלת המשאבים — מול „גוליית”, ציי מדינות ערב. מפקד חיל הים באותם ימים אף אמר שרכישת צוללות היא פנטזיה חסרת סיכוי.


הגרעין הראשון של שייטת הצוללות
אך יוסלה, עקשן ונחוש, לא ויתר. בראשית 1957 התנדבה קבוצה קטנה של 28 אנשי חיל הים להיות ראשוני הצוללנים הישראלים. תרגום חוברות צרפתיות בנושא צוללות היה אחד הצעדים הראשונים. לאחר עשרה חודשי הכשרה יצאו החניכים לבסיס הצי הצרפתי בטולון, שם צברו ניסיון מעשי על צוללות צרפתיות.


במקביל חיפש דרור צוללות לרכישה כמעט בכל מקום: בשוודיה, בנורווגיה, בדנמרק, בהולנד ואפילו בגרמניה. בסופו של דבר הסכים כי צוללות בריטיות מדגם S יהיו צעד ראשון מתאים. שמעון פרס, שכיהן אז כמנכ״ל משרד הביטחון, המליץ לממשלה לרכוש אותן.
החלום התגשם
ב־16 בדצמבר 1959, זמן קצר לאחר שהצוללת „תנין” הגיעה מפורטסמות׳, נערך בנמל חיפה טקס הענקת סיכת הצוללן ליוסלה דרור. מפקד חיל הים, אדמירל שמואל טנקוס, העניק לו את הסיכה שמספרה 001.

שש שנות שירותו בסיבוב השני בחיל הים אופיינו בדבקותו במטרה של לימוד והקמת המערך התת־ימי בחיל הים, במאבק רצוף קשיים מבית ומחוץ, שהסתיים בהקמת התשתית לצי הצוללות, שעליו גם זכה לפקד.
יוסף השתחרר שוב בשנת 1963, חזר לקיבוצו מעגן מיכאל, והמשיך את קריירת הים שלו והגיע לדרגת רב־חובל. הוא חילק את ימיו בעבודה בקיבוץ, בהפלגות כרב־חובל של אוניות סוחר, ובהכשרת נוער בארץ לעבודה בים.
בשנת 1976, בדרכו חזרה לארץ מאחת מהפלגותיו, הצטרף לטיול באיטליה. במהלך הטיול, תוך עלייה להר הגעש „סטרומבולי”, נפל, נחבל ונהרג ב־29 ביוני 1976. יוסף דרור הובא לקבורה בקיבוצו, מעגן מיכאל.
על שמו נקרא בסיס הצוללות החדש בנמל חיפה: מעגן דרור.